כל תינוק שנולד בישראל עובר, יממה וחצי אחרי הלידה, דקירה קטנה בעקב. ארבע טיפות דם נספגות בנייר, נשלחות למעבדה המרכזית של משרד הבריאות, ומאתרות רשימה ארוכה של מחלות מטבוליות, הורמונליות וחיסוניות נדירות שאפשר לטפל בהן מוקדם. מחקר אמריקאי גדול שפורסם החודש בכתב העת Nature Communications שואל שאלה חדשה: האם באותן טיפות דם עצמן אפשר היה לזהות, כבר בלידה, גם ילדים שנושאים נטייה גנטית לפתח סרטן בגיל הרך. התשובה שהתקבלה חיובית — אך חשוב לומר מיד את הסייג המרכזי: מדובר במחקר היתכנות רטרוספקטיבי, לא בבדיקה שקיימת בשום מקום בעולם כשירות, ובוודאי שלא בישראל. סקר הילודים הישראלי אינו כולל בדיקה גנטית, ואין בעקבות הפרסום הזה שום שינוי בתוכנית.
מה בדיוק נבדק
החוקרים, בהובלת ד”ר ליסה דילר ממרכז הסרטן לילדים של דנה-פארבר ובית החולים לילדים בבוסטון, יחד עם ד”ר ריצ’רד פאראד וד”ר ארינדם בהטצ’ארג’י — מומחי סקר ילודים ממס’ ג’נרל בריגהם — פנו למאגר דגימות הדם השמורות של מדינת מישיגן. הם הצליבו את מרשם הסרטן של המדינה עם בנק דגימות היילודים, ואיתרו את כל הילדים שנולדו במדינה בין 1987 ל-2020 ופיתחו גידול מוצק או גידול מוח עד גיל שמונה. סך הכול 1,948 ילדים.
גיל שמונה נבחר כנקודת חיתוך משום שזהו טווח הגילים שבו מתבטאות התסמונות הנכללות בניתוח, ומשום שהמחקר נועד מלכתחילה לבחון את היתכנותו של סקר ילודים. גידולי תאי נבט וגידולי עור הוצאו מהניתוח.
לכל אחד מהילדים הוצא ה-DNA מדגימת הדם המקורית שנלקחה בלידה — עיגול נייר יחיד בקוטר 3.2 מ”מ בלבד — ובוצע ריצוף ממוקד של אחד-עשר גנים הקשורים לתסמונות נטייה תורשתית לסרטן בילדות. למרות שחלק מהדגימות היו בנות יותר משלושה עשורים, הופק DNA באיכות מספקת מ-1,943 מתוך 1,948 הדגימות — 99.7%. כל שינוי גנטי שסווג כמזיק עבר גם בדיקה ידנית של גנטיקאי מטעם המחקר, ולא הסתמך על סיווג אוטומטי בלבד.
חשוב להבין את סדר הפעולות: מדובר בדגימות ישנות, שנשמרו במשך שנים, ובילדים שכבר ידוע היה שחלו. החוקרים בדקו רטרוספקטיבית מה אפשר היה לדעת עליהם ביום שנולדו.
הממצא: אצל אחד מכל ארבעה-עשר ילדים חולים היה סימן מוקדם
אצל 132 ילדים — 6.8% מהקבוצה — נמצא שינוי גנטי מזיק או ככל הנראה מזיק באחד מאותם גנים. הפילוח: 69 ילדים עם שינוי בגן RB1, 24 בגן TP53, שמונה ב-SMARCB1, שבעה ב-WT1, שישה ב-RET, שישה ב-SUFU, ארבעה ב-PTCH1, ארבעה ב-DICER1, שלושה ב-APC ואחד ב-PHOX2B. בגן אחד שנכלל בפאנל, ALK, לא נמצא ולו שינוי אחד. רוב השינויים היו נקודתיים, אך 17 מהם היו חסרים גדולים בגן — סוג ממצא שבדיקות פשוטות יותר עלולות לפספס.
הנתון שמשך את תשומת הלב הוא ההיארעות באוכלוסייה. מתוך למעלה מ-3.5 מיליון לידות שדגימותיהן היו זמינות למחקר, החוקרים מעריכים כי בערך אחד מכל 27,000 יילודים יפתח סרטן מוקדם שניתן היה לחזות אותו בלידה. לשם השוואה, החוקרים עצמם מציינים כי זו שכיחות דומה — ולעיתים אף גבוהה יותר — משל מחלות שכבר נכללות בתוכניות סקר ילודים בעולם: מחלת פומפה (אחד מ-18,000), חסר חיסוני חמור ומשולב SCID (אחד מ-59,000) ומחלת סירופ מייפל (אחד מ-200,000). שתי האחרונות נבדקות בישראל כבר היום.
ההתאמה בין הגן לגידול הייתה כמעט מוחלטת
אחד הממצאים המשכנעים ביותר במחקר אינו המספר הכולל אלא הדיוק. אצל 130 מתוך 132 הילדים, הגן שנמצא פגום היה בדיוק הגן שידוע כקשור לסוג הגידול שהם פיתחו בפועל. כל ששת הילדים שחלו בסרטן בלוטת התריס מסוג מדולרי נשאו שינוי בגן RET — מאה אחוז — ובאף אחד מ-1,942 הילדים האחרים בקבוצה לא נמצא שינוי בגן הזה. כל שבעת הנשאים של WT1 פיתחו גידול בכליה, ואף לא אחד מהילדים ללא גידול כלייתי נשא שינוי בגן.
ברטינובלסטומה, גידול העין הנפוץ ביותר בילדות, נמצא שינוי בגן RB1 אצל 40% מהחולים. וכשמצמצמים לילדים שחלו בשתי העיניים — הצורה שכמעט תמיד תורשתית — 41 מתוך 51 המקרים הידועים, כ-80%, היו ניתנים לזיהוי בלידה.
הפילוח לפי סוגי גידולים
שיעור הנשאות השתנה מאוד בין אבחנה לאבחנה. מעבר לסרטן התריס המדולרי (100%) ולרטינובלסטומה (40%), נמצאו שינויים גנטיים אצל 30% מהילדים עם קרצינומה של מקלעת הדם, 20% מהילדים עם קרצינומה של בלוטת יותרת הכליה, 17% מהילדים עם פינאובלסטומה, ו-11% מהילדים עם מדולובלסטומה או עם גידול ריאה וקרום הריאה.
הקבוצה של TP53 — הגן הקשור לתסמונת לי-פראומני — כללה 24 יילודים, שגיל האבחון החציוני שלהם היה 35 חודשים. עשרה מהם פיתחו סרקומה, תשעה גידול במערכת העצבים המרכזית, שלושה גידול באדרנל, אחד גידול כלייתי ואחד גידול בכבד. הקבוצה של SMARCB1 הייתה הצעירה מכולן: שמונה יילודים, גיל אבחון חציוני שלושה חודשים בלבד — שבעה מהם עם גידול מוח ואחד עם גידול כליה בגיל היילוד.
הפער בגיל האבחון — כאן נמצא ההיגיון כולו
הילדים שנשאו שינוי גנטי חלו מוקדם בהרבה. גיל האבחון החציוני שלהם היה 14 חודשים, לעומת 32 חודשים אצל הילדים ללא שינוי כזה. ברטינובלסטומה הפער חד עוד יותר: תשעה חודשים מול 23 חודשים.
זו בדיוק הנקודה שבה ידיעה מוקדמת יכולה לשנות משהו מעשי. ילד שידוע כנשא RB1 יכול לעבור בדיקות עיניים סדירות מהלידה, כך שגידול יאותר בשלב מוקדם — מה שעשוי לשמר ראייה ולחסוך טיפולים אגרסיביים כמו הוצאת העין, כימותרפיה או הקרנות. בפועל, מבין 68 הילדים עם שינוי ב-RB1 שחלו ברטינובלסטומה, 40 עברו ניתוח, 32 קיבלו כימותרפיה ושלושה הוקרנו. עבודת הדמיה קודמת של אותה קבוצת חוקרים העריכה כי הכללת פאנל של אחד-עשר גנים בסקר ילודים ארצי עשויה להפחית בכ-8% את התמותה מסרטן בילדות.
ראיתי את זה קורה. מציאת גידול מוקדם, או אפילו טרום-גידול, חוסכת מהילד אבחנה שקשה יותר לטפל בה ולעיתים אף קטלנית.
ד”ר ליסה דילר, סגנית יו”ר אונקולוגיה ילדים, דנה-פארבר
הסייגים — ולמה זה עדיין לא מחר בבוקר
החוקרים עצמם מציבים גבולות ברורים לממצאיהם, וחשוב להציג אותם בגילוי לב. המגבלה המרכזית היא מבנה המחקר: קבוצת הביקורת האידיאלית — מספר עצום של יילודים שידוע כי נשארו בריאים לאורך הילדות המוקדמת, שדגימותיהם נותחו באותן שיטות בדיוק — לא הייתה ברת-הרכבה. במילים אחרות, המחקר בדק ילדים שכבר חלו, ולכן אינו יכול לומר לנו כמה ילדים נושאים שינוי גנטי כזה ואינם חולים לעולם. זו שאלת המפתח בכל תוכנית סקר, והיא נותרת פתוחה.
מגבלות נוספות שהחוקרים מונים: אין להסיק מקבוצת לידה במישיגן על אוכלוסיות בעלות מוצא ומבנה דמוגרפי אחרים, ובכלל זה אוכלוסיות עם מוטציות מייסד ייחודיות — סייג רלוונטי במיוחד לישראל, ובתוכה לקהילות עם נישואין בתוך קבוצה מצומצמת. נתוני הרישום לא אפשרו לבדוק כמה מהמשפחות כבר ידעו על תסמונת במשפחה או על היסטוריה משפחתית של סרטן. תוצאות ארוכות טווח, כמו פגיעה בראייה לאחר רטינובלסטומה או ירידה בתפקוד הכליות אחרי גידול וילמס, לא נמדדו. וכיוון שתסמונות רצסיביות וגנים של נטייה ללוקמיה הוצאו מהניתוח, מספר היילודים בסיכון גנטי כנראה אף גבוה יותר מהמדווח.
החוקרים גם מקפידים לציין את הצד השני של המשוואה: זיהוי מוקדם עלול לגרום למצוקה נפשית במשפחות, להטיל נטל של מעקב רפואי מתמשך על ילדים קטנים, ולהוביל לאבחון יתר או להתערבויות מיותרות בעקבות ממצאים לא חד-משמעיים. הם מוסיפים כי גם כאשר קיימות המלצות מעקב לתסמונת מסוימת, היישום בפועל במערכות הבריאות אינו אחיד — ותינוק שאותר כנמצא בסיכון עלול פשוט לא לקבל את המעקב. ההשלכות הכלכליות של תוכנית כזו לא נבדקו כלל במחקר הנוכחי.
שאלת הדגימות וההסכמה
היבט אחד של המחקר נוגע ישירות לסוגיה שמעסיקה הורים רבים: מה נעשה בדגימת הדם אחרי הבדיקה. במישיגן, השימוש המחקרי בדגימות היילודים נעשה בפטור מהסכמה עבור דגימות שנאספו לפני 2010, ובהסכמת הורים רחבה למחקר עבור דגימות שנאספו אחרי אותה שנה. המחקר אושר בשלוש ועדות אתיקה נפרדות.
בישראל ההסדר שונה: הדגימות נשמרות עד חמש שנים בלבד, לצורכי בקרת איכות ולצורכי בריאות התינוק, ובכפוף להסכמת ההורים. הורה שאינו מעוניין שהתינוק ייבדק כלל רשאי לסרב, לאחר קבלת הסבר מרופא או אחות וחתימה על טופס סירוב ייעודי — אפשרות שקיימת בחוק, גם אם משרד הבריאות ממליץ בבירור שלא לוותר על הבדיקה.
ומה זה אומר לגבי ישראל
ההבדל המהותי בין המחקר לבין המצב בישראל הוא לא היקף הבדיקה אלא סוגה. סקר הילודים הישראלי הוא בדיקה ביוכימית — הוא מודד רכיבים בדם. משרד הבריאות מציין זאת במפורש בדף ההסבר להורים: הבדיקה אינה כוללת פרופיל מולקולרי גנטי. כלומר, הטכנולוגיה שעליה מדבר המחקר האמריקאי אינה חלק מהתוכנית הישראלית כיום, ולא מדובר בהרחבה של רשימת המחלות אלא בשינוי של אופי הבדיקה עצמה.
הרשימה הישראלית כיום כוללת, בין היתר, פנילקטונוריה (PKU), תת-תריסיות מולדת, שגשוג מולד של בלוטת יותרת הכליה, חסר חיסוני חמור ומשולב, מחלת סירופ מייפל, הומוציסטינוריה, טירוזינמיה מסוג 1, גלקטוזמיה קלאסית וקבוצה נרחבת של הפרעות מטבוליות נוספות. מי שמחליט מה נכלל ברשימה הוא ועדה מייעצת למשרד הבריאות, שקובעת אותה לפי הידע הקיים בארץ ובעולם. מחקר כזה הוא בדיוק סוג החומר שוועדה כזו שוקלת — אך שקילה אינה החלטה, ובשלב זה אין שום שינוי בתוכנית הישראלית. הורים שמצפים לתינוק אינם צריכים לעשות דבר אחרת בעקבות הפרסום הזה.
נקודה שכן ראויה לתשומת לב מיידית של הורים היא אחרת לגמרי: משפחות שבהן כבר ידועה תסמונת נטייה תורשתית לסרטן — למשל תסמונת לי-פראומני, רטינובלסטומה תורשתית או תסמונת MEN2 — אינן צריכות להמתין לשינוי בסקר הארצי. במקרים כאלה קיים כבר היום מסלול של ייעוץ גנטי ומעקב ייעודי דרך קופת החולים, והמחקר הנוכחי רק מחזק את ההיגיון שבו. גם החוקרים עצמם מדגישים שמימוש הפוטנציאל הזה יחייב שיתוף פעולה בין אונקולוגים, גנטיקאים, מומחי סקר ילודים ומעבדות ציבוריות — וכן תשומת לב זהירה להשלכות האתיות.
מקור: על פי מחקר של ד”ר ליסה דילר ועמיתיה, שפורסם בכתב העת Nature Communications, 12.8.2026.
