מערכת הבחירות המתקרבת ממלאת את רשימות המפלגות במועמדים חדשים, בשמות מוכרים וב”כוכבים” שנועדו למשוך מצביעים — אך דווקא קבוצה עצומה בחברה הישראלית כמעט אינה נראית ברשימות: אנשים עם מוגבלות. לפי הנתונים המובאים בכתבה, בין 1.5 ל-2 מיליון ישראלים חיים עם מוגבלות פיזית, נפשית, נוירולוגית ואחרת — כחמישית מהאוכלוסייה — אך כשמגיעים למוקדי קבלת ההחלטות הייצוג מצטמצם כמעט לאפס. שלושה פעילים בתחום קוראים למפלגות להפסיק להסתפק בהבטחות.
הנתונים: 20% מהציבור, פחות מ-3% מהכנסת
בכנסת האחרונה כיהנו שני חברי כנסת שידוע בפומבי כי הם אנשים עם מוגבלות: קארין אלהרר (יש עתיד), המתניידת בכיסא גלגלים, ואופיר סופר (הציונות הדתית), נכה צה”ל המתמודד עם פוסט-טראומה. בכנסת ה-24 כיהנה גם ח”כ לשעבר שירלי פינטו קדוש, חברת הכנסת החירשת הראשונה בישראל. באחוזים מדובר בפחות מ-3% מחברי הכנסת — לעומת כ-20% מהאוכלוסייה שהם אנשים עם מוגבלות.
“זה לא בוער להם”
פינטו קדוש, כיום יו”ר החמ”ל הסגול, סבורה שההסבר לתת-הייצוג מתחיל בכך שהנושא אינו נמצא גבוה מספיק בסדר העדיפויות של ראשי המפלגות. “אין שינוי בלי לחץ חברתי ולחץ מהציבור”, היא אומרת; כל עוד הדרישה לא תגיע בעוצמה מהשטח, המערכת הפוליטית לא תמהר להשתנות. הביקורת שלה מופנית גם לעמותות ולארגונים הגדולים בתחום, שלטענתה יודעים להיאבק על חוקים וזכויות אחרי הבחירות אך אינם מפעילים די כוח ברגע שבו נקבעת זהותם של מקבלי ההחלטות. “עכשיו זה הזמן”, היא מדגישה, “לא אחרי הקמת הממשלה — אלא לפני הפריימריז”.
לדבריה, הדרישה צריכה להיות קונקרטית: לא להסתפק בהבטחות כלליות על נגישות, אלא לדרוש מכל מפלגה להציג מה עשתה, מה בכוונתה לעשות ומאיפה יגיע התקציב. “פוליטיקאים אלופים בלהבטיח הבטחות, אבל אם אין כיסוי תקציבי זה פשוט לא יקרה”, היא אומרת, וקוראת לכך שההתחייבויות ייכנסו להסכמים הקואליציוניים ולתוכניות הממשלה. פינטו קדוש מספרת כי קראה את מצעי כל המפלגות ולא מצאה באף אחד מהם התייחסות קונקרטית לאנשים עם מוגבלות. היא מציעה גם לבחון מנגנון חוקי בהשראת מודלים באיחוד האירופי, ושואלת מדוע מפלגות המכירות בשריונים לקבוצות שונות אינן מקצות שריון ריאלי גם לאדם עם מוגבלות.
“אם 20% מהציבור ימשיכו להסתפק בהבטחות במקום לדרוש מקום ליד השולחן, גם הכנסת הבאה עלולה להשאיר אותם בחוץ. זה הרגע לשאול כל מפלגה איפה האנשים עם המוגבלויות ברשימה שלה, איפה התוכנית ואיפה התקציב.”
שירלי פינטו קדוש, ח”כ לשעבר
המשבצת שהוצבה במקום ה-45
אלכס פרידמן, יו”ר עמותת “נכה לא חצי בן אדם” המתמודד עם ניוון שרירים, נאבק בשנה האחרונה ליצירת משבצת ייעודית לאדם עם מוגבלות באחת המפלגות. המשבצת אכן נוצרה, אך הוצבה במקום ה-45 הלא-ריאלי, ומולו מתמודדים עליה מועמדים נוספים. לדבריו, בעידן שבו המפלגות מחפשות “כוכבים”, אנשים עם מוגבלות מתחילים את המרוץ מאחור — עם פחות נוכחות תקשורתית ופחות הזדמנויות להשמיע את קולם.
פרידמן טוען כי ראשי המפלגות מפספסים גם אינטרס אלקטורלי מובהק, שכן ציבור האנשים עם מוגבלות הוא קבוצה גדולה שיכולה “להזיז מנדט לפה ומנדט לשם”, ומזכיר כי מוגבלות נוגעת כמעט בכל משפחה בישראל. כשנשאל אם המפלגות מעדיפות לדבר על זכויות בלי להציב אנשים עם מוגבלות בעמדות כוח, השיב כי לדעתו “המציאות מלמדת שהם לא רוצים”, ולדבריו “אם היה רצון כזה, זה לא היה מקום 45 אלא מקום גבוה יותר”. הדרך אל הפריימריז, הוא מספר, קשה עוד יותר כשאתה אדם עם מוגבלות — בין היתר משום שלא כל המקומות שבהם נדרש להופיע נגישים, ולצד זאת הנוכחות התקשורתית המצומצמת מקשה לצבור הכרה וכוח פוליטי. הוא מבקש לקדם חוק לייצוג הולם בפוליטיקה, בדומה לעיקרון הקיים בתחום התעסוקה.
קמפיין “20%” — ולא מפלגה סקטוריאלית
בר שביט, פעילה ברשת Link20 המתמודדת עם שיתוק מוחין, סבורה שהבעיה עמוקה אף יותר. לדבריה, מועמד עם מוגבלות “לא נחשב מספיק ‘סקסי'” כדי שיקבל מקום ראוי ברשימה, ופוליטיקאים נוטים לראות בו אדם שיכול לעסוק רק בתחום המוגבלות — ולא כאיש ציבור בעל עמדות בכלל התחומים: ביטחון, חינוך, כלכלה וחברה. זו, לדבריה, מטרת הקמפיין “20% שיכולים לשנות את התמונה” של Link20, רשת אקטיביסטים עם ובלי מוגבלות, המבקש להפנות את הזרקור לכוח האלקטורלי של הציבור הזה ולדרוש ייצוג במוקדי ההשפעה.
שביט מצביעה גם על פער בחשיפה: לדבריה, פצועי 7 באוקטובר בגוף ובנפש זוכים לנוכחות ציבורית ותקשורתית גדולה בהרבה מאנשים עם מוגבלויות אחרות, וכשציבור שלם כמעט אינו נראה בשיח קל יותר להשאירו מחוץ לסדר היום. עם זאת היא מדגישה כי נפגעי 7 באוקטובר הם חלק בלתי נפרד מציבור האנשים עם מוגבלות — גם הם נכללים באותם 20% — והאתגר הוא לתרגם את הנראות שנוצרה סביב חלק מהקהילה לדרישה רחבה יותר לייצוג.
למרות התסכול, שלושת המרואיינים מסתייגים מהקמת מפלגה סקטוריאלית של אנשים עם מוגבלות. הנימוק דומה: מוגבלות אינה השקפת עולם, ובקרב הציבור הזה יש עמדות שונות בכל התחומים. היעד, לדבריהם, צריך להיות ייצוג בתוך כלל המפלגות — ולא הפרדה מהן.
מקור: על פי כתבה מאת מייגן סול באתר שווים, 17 באוגוסט 2026.
