מאת צוות שותפים
המערכת יצאה משליטה
דו”ח מבקר המדינה שפורסם בסוף יוני 2026 חושף שורת ליקויים חמורים בשני תחומים: מערך תגי החנייה לאנשים עם מוגבלות, ומערך השיקום של פצועי מלחמת חרבות ברזל. על פי דיווח באתר “שווים”, התמונה העולה מהדו”ח מדאיגה — היעדר מדיניות, פערי פיקוח, עיכובים ממושכים וכשלים ניהוליים הנמשכים שנים.
לפי נתוני משרד התחבורה, מספר מחזיקי תגי החנייה זינק בפחות משני עשורים ב-501% — מכ-74 אלף בשנת 2006 לכ-445 אלף בשנת 2025 — בעוד אוכלוסיית ישראל גדלה באותה תקופה בכ-43% בלבד. כיום כ-17% מכלל כלי הרכב בישראל משויכים לתג נכה, לעומת 6% לפני כעשור. המבקר מציין כי צוותים מקצועיים המליצו כבר ב-2022 וב-2024 לצמצם את השיוך לרכב אחד בלבד, אך משרד התחבורה לא אימץ את ההמלצות.
קריטריונים עמומים במשך כמעט שני עשורים
שורש הבעיה, לפי הדו”ח, הוא היעדר קריטריונים ברורים לזכאות. כבר בשנת 2008 התריע משרד התחבורה כי ההגדרות בחוק עמומות מדי — אך במשך קרוב ל-20 שנה לא גובשו תקנות מחייבות שיבהירו מי זכאי ומי לא. גם נוהל חדש מיוני 2025 מפרט אילו מסמכים לצרף, אך אינו קובע אמות מידה רפואיות ברורות. התוצאה: חניות הנכים הפכו למשאב נדיר, ומי שבאמת זקוק להן מתקשה למצוא מקום פנוי.
רופאים אישרו מאות בקשות ביום
בשנת 2024 אישרו רופאי אגף הרישוי יותר מ-93% מכלל הבקשות, אף שתפקידם אמור להתמקד במקרים חריגים. המבקר מצא מקרים שבהם רופאים קיבלו עד 480 החלטות ביום אחד — כדקה וחצי בלבד לכל תיק רפואי, גם אם עבדו 12 שעות ברציפות. התשלום לרופא עמד על כ-12 שקלים לבקשה, שיטת תגמול שיצרה תמריץ לכמות על חשבון איכות; החלטות רבות לא נומקו כראוי.
הונאות, זיופים ואכיפה שאינה קיימת
הדו”ח חושף הערכה של משרד התחבורה עצמו לפיה כ-150 אלף תגי נכה ניתנו שלא כדין. חקירת משטרה העלתה חשד כי בשנים 2021–2022 הונפקו מאות תגים לצמיתות במרמה, באמצעות פקידי רישוי בעלי הרשאות מיוחדות ואישורים רפואיים מזויפים; התיק הועבר לפרקליטות באפריל 2026. במקביל מותח המבקר ביקורת על היעדר האכיפה: החוק מאפשר קנס של עד 14,400 שקלים על שימוש בתג כשבעל התג אינו ברכב, אך בפועל כמעט אין אכיפה.
שיקום פצועי המלחמה: מחסור עמוק בכוח אדם
החלק השני של הדו”ח עוסק בשיקום פצועי חרבות ברזל. נכון לספטמבר 2025 נפצעו במלחמה כ-20 אלף חיילים ואנשי כוחות הביטחון, וכ-1,660 טופלו במחלקות השיקום עד יולי 2025. ערב ה-7 באוקטובר היו בישראל 851 מיטות שיקום בלבד; במהלך המלחמה נוספו 318. המערכת סבלה עוד לפני המלחמה ממחסור של כ-1,947 פיזיותרפיסטים, כ-2,189 קלינאי תקשורת וכ-2,570 מרפאים בעיסוק — ותקני כוח האדם לא עודכנו במשך יותר משני עשורים.
עומס חריג בשיבא
בית החולים שיבא נשא בנטל המרכזי — כ-47% מכלל המאושפזים במחלקות השיקום. המבקר מצא קשר ישיר בין העומס לאיכות הטיפול: בינואר 2024 קיבל פצוע בשיבא פחות מ-2.2 טיפולים ביום בממוצע, כמעט טיפול אחד פחות מהסטנדרט. פצועים רבים הופנו לשיבא אף כשהתגוררו במרחק של יותר משעת נסיעה, בניגוד לתפיסת השיקום המעדיפה טיפול קרוב לבית.
אלפי פצועים עדיין ממתינים להכרה
נכון למאי 2025 טרם נקבע מעמד ההכרה לכ-7,000 בקשות של פצועי המלחמה, מהן כ-2,200 בטיפול מעל שנה. מדיניות “שיקום תחילה” אפשרה טיפול מהיר יותר אך יצרה חוסר ודאות ממושך בנוגע לזכויות הפצועים, ופרויקט המחשוב המרכזי “שער הכניסה” התעכב ביותר משנה.
מסקנת המבקר
מבקר המדינה קובע כי בשני התחומים נדרשת התערבות מערכתית רחבה: על הממשלה ומשרדי התחבורה, הבריאות והביטחון להשלים במהירות רפורמות שנדחו שנים, לחזק את מנגנוני הבקרה והאכיפה, ולוודא שהשירותים מגיעים למי שבאמת זקוקים להם. המסר חד — הן תגי הנכה והן מערך השיקום נועדו לסייע לאוכלוסיות פגיעות, אך שורה של כשלים מצטברים פגעה ביכולתם למלא את ייעודם.
למידע על זכויות והטבות המגיעות לילדים עם מוגבלות ולמשפחותיהם, ראו את מדור מידע וזכויות באתר שותפים.
מקור: על פי דיווח של אסף וגנר באתר שווים, 30 ביוני 2026.
