“מה יקרה ב-1 בספטמבר אם לא נמצא לו סייעת? אני לא יודעת לענות לך על זה.” המשפט הזה מלווה את מיטל סיבר, תושבת באר שבע, כבר יותר מחודשיים. בנה, נווה, שנולד עם עיוורון מלא, אמור להתחיל את כיתה א’ בעוד פחות מחודש — אך המשפחה עדיין לא הצליחה למצוא עבורו סייעת משלבת שתלווה אותו לאורך יום הלימודים.
מה שהתחיל כחיפוש של אמא אחת אחר סייעת לבנה הפך בתוך שבועות לשיח ציבורי רחב. הפוסטים שפרסמה סיבר ברשתות, שבהם תיעדה את החיפוש, זכו לחשיפה עצומה, והשבוע אף התראיינה בנושא לערוץ 12. באמצעות עמוד הפייסבוק שלה, “נווה זה כל הסיפור”, היא מעלה מודעות לחייו של נווה כילד עיוור ולאתגרים של ילדים עם צרכים מיוחדים ובני משפחותיהם — והתגובות הרבות, לדבריה, הוכיחו שהמצוקה שלה רחוקה מלהיות מקרה בודד.
“הסיפור של נווה החל בחיפוש אחר סייעת אחת, אבל ככל שהחיפוש התארך הבנתי שמדובר בבעיה רחבה בהרבה. יש מחסור רציני מאוד של סייעות בכל רחבי הארץ. זה לא משהו נקודתי.”
מיטל סיבר, אמו של נווה
“השכר עלוב — ומבריח את הטובות”
לדברי סיבר, מקור הבעיה נעוץ בראש ובראשונה בתנאי ההעסקה. השכר הנמוך, היא אומרת, מבריח את הסייעות המנוסות והאיכותיות, וכתוצאה מכך מי שמגיעה לא תמיד מגיעה עם הרקע המקצועי וההכשרה המתאימים. לדבריה מדובר בתופעה רחבה שאינה ייחודית לסייעות אלא לכלל תחומי החינוך והרווחה — “אין גננות, אין מורות”.
תפקיד הסייעת, היא מדגישה, רחב הרבה יותר מעזרה טכנית. עיקר העבודה הוא תיווך חברתי: מכיוון שנווה אינו רואה, קשה לו להבין סיטואציות חברתיות, ויש להסביר לו את הנעשה סביבו ולסייע לו להשתלב במשחק עם הילדים. לצד זאת נדרשת הסייעת לסייע לו בהתמצאות היומיומית בבית הספר — למצוא את הכיתה, את השירותים ואת החצר, להסתדר עם הציוד שלו ובהמשך גם עם מכונת הברייל.
עבודה בשישי — ו”שוק שחור” של תשלומים
מאז שהסייעת הנוכחית הודיעה שתסיים את עבודתה בתום גן החובה, מחפשת המשפחה מחליפה — אך למרות מאמצי העירייה טרם נמצאה מועמדת. אחת המכשלות, מספרת סיבר, היא הדרישה לעבוד גם בימי שישי: בניגוד למורות וגננות, סייעת של ילד זכאי מחויבת לעבוד שישה ימים בשבוע ללא יום חופש באמצע השבוע, ורבות אינן מוכנות לכך; גם ריחוק השכונה מרתיע חלק מהמועמדות.
במהלך החיפוש נחשפה סיבר, לדבריה, לתופעה מטרידה נוספת: תשלום פרטי לסייעות מעבר לשכר שמשלמת הרשות המקומית. “התפתח מין שוק שחור”, היא אומרת. “הורים משלמים לסייעות מתחת לשולחן בנוסף למה שהעירייה משלמת. נוצר מצב שהורים שיש להם כסף משלמים, והורים שאין להם נשארים תלויים בעירייה.” לדבריה, אחת הסייעות דרשה ממנה כבר בתחילת השיחה שכר שעתי גבוה שאותו תשלים מכיסה מעבר לתשלום העירייה. סיבר חוששת שהנורמה הזו רק מעמיקה את הפערים: “הורים לילדים עם צרכים מיוחדים מוציאים מספיק כסף גם ככה. הם לא אמורים לשלם על זה שקל.”
“מדברים גבוה על שילוב — בפועל זה מקרטע”
אחרי הריאיון בערוץ 12 הוצפה סיבר בפניות, והיא מקווה שהפעם יימצא פתרון “שלא ייפול שוב בגלל השכר או בגלל העבודה בימי שישי”. אך גם אם תימצא סייעת עד 1 בספטמבר, לדבריה הבעיה רחוקה מפתרון: “חייבים לשנות את המערכת. גם אם השנה נמצא סייעת, מה יקרה אם בשנה הבאה היא תעזוב?” לסיכום היא אומרת: “מדברים המון על חוק השילוב ועל החשיבות של שילוב ילדים במערכת החינוך הרגילה, אבל המחסור בסייעות מראה שלא באמת מתייחסים לזה ברצינות — לא בתנאים של הסייעות ולא בהכשרת הצוותים. מדברים גבוה-גבוה על שילוב, אבל בפועל העסק מקרטע.”
מקור: על פי כתבה באתר שווים, 4 באוגוסט 2026.
